דחיית בר"ע בעניין הגדרת תאונה כתאונת עבודה ואופן חישוב הפיצויים לתלויים

1.        בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל) אשר קיבל בחלקו את ערעורה של המבקשת ודחה את ערעורם של המשיבים על פסק-דינו של בית-משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת נ' דלה-מוסא). המנוח, מוחמד אבו אינה ז"ל, קיפח חייו בתאונת דרכים שאירעה בשנת 1999. המשיבים דכאן, הגישו תביעה בגין נזקים שהוסבו להם הן כתלויים, הן כיורשים במסגרת תביעת העיזבון. בשתי הערכאות הקודמות נסב הדיון סביב שתי שאלות מרכזיות: האחת, אופן חישוב הפיצויים והניכויים בתביעת התלויים ובתביעת העיזבון, והשנייה, הגדרתה של תאונת הדרכים כתאונת עבודה.

           בבקשת רשות הערעור, מעלה המבקשת - חברת הביטוח שביטחה את הרכב המעורב בתאונה - שתי טענות אשר נדחו על-ידי בית-המשפט המחוזי. ראשית, מלינה המבקשת על כך שבית-המשפט קמא לא ערך "ניכוי חיסכון ידת המנוח בפנסיית האלמנה ע"פ חו"ד האקטוארית". לשיטתה של המבקשת, משהוגשה חוות-הדעת האקטוארית בעניין ללא הסתייגות או חקירה מצד המשיבים, יש לראות בדבר הסכמה לניכוי התגמולים המצוינים בחוות-הדעת. שנית, משיגה המבקשת על דחיית טענתה כי התאונה נשוא ההליך הייתה תאונת עבודה כמובנה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

           עיינתי בפסקי-הדין שניתנו בבית-משפט השלום ובבית-המשפט המחוזי וכן בטיעוניה של המבקשת ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

2.        הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". אין היא מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית מיוחדת, ולא נמצא בה טעם מן הצדק או טעם אחר המצדיק דיון מחדש בטענות המבקשת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הטענה הנוגעת להגדרתה של התאונה כתאונת עבודה היא טענה עובדתית שנדונה והוכרעה זה מכבר על-ידי שתי הערכאות הקודמות, ולא מצאתי סיבה להתערב בהכרעה זו. אשר לטענה האחרת, משלא נפסק פיצוי בגין הפסדי הפנסיה של המנוח, ולא חושבה כלל "קופה משותפת" לאחר תום תקופת ההשתכרות של המנוח, הרי שממילא אין גם מקום לנכות את אותן הוצאות של המנוח שהיו "נחסכות" בתקופה זו. 

3.        בשולי הדברים יצוין כי הן בית-המשפט המחוזי והן בית-משפט השלום לא דייקו באופן חישוב הפיצויים. במקרה זה, היה מקום לחשב את תביעת העיזבון כך ש"הקופה המשותפת" תחולק במספר ידות על-פי החלוקה לתקופות שערך בית-משפט השלום ביחס לתביעת התלויים, ובתוספת "יד חיסכון" במכנה בכל תקופה. התשלום לעיזבון היה צריך להיות מורכב מהכנסתו של המנוח "בשנים האבודות" בהפחתת המנה שהתקבלה, היא יד הקיום שלו. במצב זה, ומשלא נפסקו פיצויים בגין אובדן שירותים או בגין הפסדי ממון אחרים במסגרת תביעת התלויים, נמצא כי תביעת העיזבון (פיצוי בגין "השנים האבודות" ובגין כאב וסבל) היא גבוהה יותר והיה מקום לשלם פיצויים לפיה (ראו גם: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (טרם פורסם, ניתן ביום 19.12.2007)). ברם, משלא הוגשה בקשת רשות ערעור בעניין זה, לא נותר לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישה המבטחת, אשר עומדת לדיון כאן.

           סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"א בטבת התשס"ח (30.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il